הסבה טכנית, היא הסבה של רכיב תשתיתי אחד או יותר לתשתית אחרת תוך שינוי מינימאלי בלוגיקה העסקית. ניתן לחשוב על כך כסוג של "קומפילציה" שהתוצאה היא קוד (או הגדרות) בסביבה תשתיתית אחרת.
ההסבה יכולה להתבצע:

• לבסיס הנתונים, למשל מבסיס נתונים של Mainframe כמו IMS, VSAM, IDMS ל-Oracle, DB2, SQL

• לשפת התכנות, למשל מ-COBOL ל-C++, JAVA, Python

• ל-User Interface, למשל ממסכים של Mainframe (מסכים ירוקים), מסכי VMS לסביבת דפדפן

• לתוכניות הבקרה, למשל ל-JCL, CLIST, Scheduler, CL 

• למערכת הפעלה, למשל מ-zOS או iOS ל-Windows, Unix, Linux

 

בהתאם למקרה, ההסבה הטכנית יכולה להתבצע לרכיב בודד, למספר רכיבים או אף לכלל הרכיבים. 
 

הסבה כזו יכולה לספק פתרון מְגַשֵר (לעיתים אף לטווחי זמן ארוכים יחסית) עד לבנייה (או הגירה) למערכת חדשה.

בהתאם לרכיב שמסבים, הגישור יכול להיות עבור תשתית פיזית (למשל סוג מחשב אחר), תשתית תוכנה (למשל DB אחר) או תשתית אנושית (למשל מעבר לטכנולוגיה בה יותר קל למצוא כ"א).

​

 

ניתוח מצב קיים

 

מורכבות ההסבה נגזרת, במידה רבה, מהשימוש בתכונות השונות שהתוכניות משתמשות בהן, והיקף ההסבה נגזר מכמות התוכניות שבשימוש.
כדי לאפשר להתמקד רק במה שצריך (תכונות, פונקציונאליות, תוכניות), אנחנו מתחילים בניתוח של התוכניות (ה-Source Code ב-COBOL למשל) ו-"נקודות ההתחלה".

נקודות ההתחלה, הם מקומות המפעילים תוכניות, למשל, CL, CLIST,  JCL, הגדרת טרנזקציות וכדומה - כלומר כל מקום המתחיל או מפעיל תוכנית.

המטרה בניתוח נקודות ההתחלה היא לאתר את התוכניות שבשימוש, ובכך לייתר את הטיפול בתוכניות שאין בהן צורך.

מתחילים בהכנת רשימה של כל נקודות ההתחלה, למשל, כל ה-CL או כל ה-CLISTS ו ה-JCL שבשימוש. אם יש כלי מרכזי להרצת ג'ובים (Scheduler), אזי מתחילים מניתוח ההגדרות בכלי ומשם יוצרים את רשימת ה-JCL שבשימוש. בצורה דומה מנתחים את כל נקודות ההתחלה האפשריות האחרות.

התוצאה היא, רשימה של כל התוכניות ה-"ראשיות" שבשימוש. באמצעות כלי ייחודי, אנחנו מנתחים את ה-Source Code של כל תוכניות אלו, מזהים תוכניות נוספות הנקראות ע"י תוכניות אלו ובצורה דומה מנתחים גם אותן.

בהתאם לניתוח יוצרים רשימה של כל התוכניות שבשימוש (וגם אלו שלא בשימוש) ובנוסף, יוצרים עצי "קריאה" דו כיווניים: עץ של תוכניות קוראות (מהאבא לבנים) ועץ של תוכניות נקראות (מהבן לאבות).

לתוכניות שבשימוש נעשה ניתוח מעמיק:

• זיהוי של כל הקבצים, טבלאות ואלמנטים אחרים של בסיס הנתונים הרלוונטי שבשימוש כקלט ובשימוש כפלט. לצורך הפשטות, בהמשך ההתייחסות היא לקובץ בלבד, אך הכוונה היא לכל אלמנט של בסיס הנתונים בהתאם לבסיס הנתונים הרלוונטי.

• לכל קובץ, מזהים את כל התוכניות הקוראות מקובץ זה ואת כל התוכניות המעדכנות קובץ זה

• לכל קובץ שבשימוש מוציאים רשימה של כל סוגי הפעילויות וכל סוגי הפקודות המבוצעות על הקובץ.

• בצורה דומה, לכל קובץ שבשימוש ע"י התוכנית מוציאים רשימה של כל סוגי הפעילויות וכל סוגי הפקודות המבוצעות על הקובץ.

• תוכנת הניתוח מזהה גם מה ההתייחסות של התוכנית לשדות השונים שבקובץ, ובהתאם יוצרת מיפוי (Cross Reference או XREF) בין תוכניות לבין שדות של הקובץ: לכל קובץ שבשימוש תוכנית רשימה של השדות מהקובץ שהתוכנית מתייחסת אליהם, רשימת שדות שתוכנית מעדכנת בהם ערך ורשימת שדות שהתוכנית מאתחלת.
  תוכנת הניתוח יוצרת גם מיפוי הפוך, כלומר לכל שדה בכל קובץ, רשימה של כל התוכניות המתייחסות לשדה, רשימה של כל התוכניות המעדכנות את השדה ורשימה של כל התוכניות המאתחלות את השדה.

• עבור כל תוכנית אלו סוגי גישה יש לכל קובץ, תוך התחשבות גם בתוכניות ורוטינות שהיא פונה אליהם. כלומר, אם תוכנית מסוימת ניגשת לקובץ מסוים או לשדה מסוים באמצעות רוטינה (ישירה או עקיפה) תוכנת הניתוח תזהה זאת, ובכך תסייע בקבלת החלטות "נבונות" לגבי ההסבה.

• לכל תוכנית/רוטינה רשימה של כל התוכניות המפעילות אותה באופן ישיר או באופן עקיף 

​

להלן דוגמאות של כמה פלטים מהניתוח: